על הכנסה בסיסית ?>

על הכנסה בסיסית

לפני כמה חודשים, פינלנד הכריזה שהיא רוצה לחלק כסף לכל האזרחים שלה. פשוט ככה, בלי תנאים: כל אזרח, כל חודש – לא משנה אם הוא עובד או מובטל, עשיר או עני, נשוי או רווק. למדיניות הזו קוראים "הכנסה בסיסית", והיות והבטחתי לדבר על נושאים כלכליים אקטואליים היום ננסה להבין את היתרונות והחסרונות של הפוליסה הזו ואת השיקולים הכלכליים לשקול ליישם אותה. אשתדל מאוד להימנע מטיעונים ערכיים בפוסט עצמו – אתם יותר ממוזמנים להיכנס אליהם בתגובות. מוכנים? נתחיל.

לפי ארגון ההכנסה הבסיסית האירופאי, הכנסה בסיסית מוגדרת בתור הכנסה הניתנת לכולם על בסיס אינדבידואלי, ללא תנאי או דרישה. במילים אחרות, מדובר בסכום הכסף הניתן מידי חודש לכל אזרח בוגר במדינה, ללא תלות במצבו הכלכלי, התעסוקתי, בעברו, במינו, בגילו, או בשום פרט אחר של חייו. כל אזרח, כל חודש, אותו סכום. הרעיון הזה נשמע מוזר מאוד במבט ראשון, ובאופן טבעי הוא מעלה הרבה מאוד חששות. עם זאת, לא מדובר ברעיון חדש וקיקיוני של קבוצת תמהונים – למעשה מדובר במדיניות ממשלתית עם שורשים עתיקים מאוד ותומכים רציניים מאוד. גרסאות מוקדמות של הרעיון, תחת השם "דיבידנד האזרחים", מתוארכות החל משנת 483 באתונה, ובהמשך עברו דרך מספר רב של הוגים אירופאים ואמריקאים כדוגמאת תומאס פיין. הרעיון נבע מהחשיבה שהתפוקה ממשאבים ציבוריים משותפים (כדוגמאת אוצרות טבע או תדרים אלקטרומגנטיים) צריכה להיות מחולקת באופן שווה בין כל אזרחי המדינה, שנתפסו כבעלים משותפים על משאבים אלו.

מאז ועד היום הרעיון התפתח והשתנה במגוון צורות, עד למתכונתו הנוכחית. לאחר התפתחותה של מדינת הרווחה בהרבה בארצות, נשמעו קולות התומכים בגרסא כזו או אחרת של הכנסה בסיסית – בין אם מתוך רצון לספק רווחה בצורה איכותית ואמינה לציבור, ובין אם כדי לפשט את מערכת הרווחה המסורבלת והמסועפת לעיתים קרובות שהייתה ברוב המדינות. עם זאת, מדיניות זו לא יושמה מעולם באף מדינה מערבית באופן מלא – ובהמשך נבין למה.

כדי להבין את הדיון על הכנסה בסיסית, קודם אנחנו חייבים להבין משהו על מדע הכלכלה. כדי לשפוט מדיניות מסויימת, כלכלנים צריכים לקבל "מה", והם ידעו לענות "איך". תגידו להם מה אתם רוצים שיקרה, והם יגידו לכם איך ליישם מדיניות שתגשים את הדבר הזה בדרך היעילה ביותר (במגבלת הידע העדכני של החוקרים, כמובן). העניין הוא, כמובן, של"איך" אף פעם לא איכפת מ"למה" או "האם". לכן, דיון כלכלי על הכנסה בסיסית לא עוסק בשאלה האם צריכה להיות רווחה ממשלתית, ולמה. הדיון מתחיל בזה שהמדינה צריכה לספק רווחה לאנשים, זה ה"מה", וממשיך ל"איך": כשאנחנו רוצים לבדוק האם הכנסה בסיסית היא "איך" טוב או לא.

הנקודה הטובה ביותר להתחיל, לדעתי, היא בהגדרה של מה היא מדיניות רווחה "טובה" מבחינה כלכלית. לא מצאתי הגדרה רשמית כלשהי, אבל אני חושב שאפשר לפרק את מה שנדרש ממערכת רווחה לשני חלקים עיקריים:
א. חלוקה יעילה של משאבים במערכת הרווחה.
ב. עיוות מינימלי אפשרי של מערך התמריצים בשוק.

נתחיל עם החלוקה במערכת עצמה. למה הכוונה בחלוקה יעילה של משאבים במערכת עצמה? בתחילה, הכוונה היא למצוא את נקודות האיזון בין משאבים שנותנים למערכת, והרווחה המתקבלת על-ידיה. במילים אחרות, בהינתן כך-וכך כסף, זמן, וכוח אדם, מה היא כמות הרווחה הגדולה ביותר שניתן לספק לציבור בתמורה? או, לחלופין, בהינתן הרצון לספק כך-וכך רווחה לציבור, מה הם כמויות הכסף, הזמן, וכוח האדם המינימלים הנדרשים?

מערכת הרווחה הנוכחית ברוב המדינות עובדת על ידי מתן קצבאות ושוברים שונים (תלושי מזון או עזרה בקבלת מגורים למשל) לאנשים העומדים בפרמטרים מסויימים. המערכת מכילה מערך בירוקרטי של עובדי מדינה האמונים על פעילות המערכת ואחראים לבדוק את זכאותם של אנשים הפונים בבקשה אל שירותי הרווחה השונים. בצורה הזו, מנסים למדוד כל אינדבידואל הפונה למערכת עבור מידת הרווחה שהוא "צריך" לקבל, ומתאימים את המשאבים המופנים לו בהתאם לקריטריונים שנקבעו מראש.

יש מספר בעיות מהותיות בגישה הזו. תחילה, הגמישות של המערכת היא נמוכה, ולא יכולה להגיב בזמן אמת לשינויים בשוק. הנקודה הזו חזקה במיוחד באיזורים ברווחה שהנותנים לאדם עזרה בקבלת דבר מה מוגדר מראש, כמו מזון או דיור. במצב הזה, למקבל הרווחה יש גמישות נמוכה מאוד לנצל את היתרון היחסי שלו. לדוגמא: נגר המקבל מהמדינה תלושי מזון עבור כמות מזון הגדולה מהנדרש לו לא יכול להשתמש במשאבים העודפים כדי, למשל, לקנות כלי עבודה להם הוא זקוק כדי להתפתח מקצועית ולהשתחרר מהצורך ברווחה. בנוסף, המערך הבירוקרטי עצמו שנועד להפריד בין דורשי הרווחה השונים והתאמתם לפרמטרים המוגדרים הוא גדול, וצורך משאבים רבים שמופנים לפעילות המערכת עצמה ולא מגיעים לבסוף אל צרכני הרווחה – משאבים ישירים כמו משכורות, ומשאבים עקיפים כמו כוח האדם המופנה למערכת במקום לשוק הפרטי.

במובנים האלו, ניכר שמערכת גמישה יותר ובירוקרטית פחות עשויה בהחלט להפנות יותר משאבים שישמשו ביעילות גבוהה יותר את צרכני הרווחה עשויה להוות שיפור – והכנסה בסיסית היא בהחלט מדיניות פשוטה וישירה. כסף שניתן ישירות לכלל האזרחים במדינה לא דורש מערכת בירוקרטית מסואבת, ומאפשר גמישות מקסימלית עבור מקבלי הרווחה כדי להתאים את המשאבים שהם קיבלו לצרכים האינדבידואלים שלהם.

כעת נעבור להשפעה של מערכת הרווחה על מערך התמריצים בשוק. מה הכוונה בהשפעה על מערך התמריצים? במילים פשוטות, הכוונה היא כיצד אנשים ישנו את ההתנהגות שלהם בעקבות מדיניות כזו או אחרת. לדוגמא, העלאת המיסים על סיגריות עשויה לגרום לאנשים להפחית לעשן, לעשן סיגריות זולות יותר, לסחור בסיגריות בשחור, או לעבור לצריכה של תחליף כלשהו – וככל הנראה שילוב כלשהו שלהם ברמות כאלו ואחרות. אם כך, כיצד משתנים התמריצים עם מערכות הרווחה הנוכחיות?

במערכת הנוכחית, אנשים מתוגמלים על היותם במצב הדורש רווחה. כלומר, אנשים מובטלים או בעלי הכנסה נמוכה, מתומרצים שלא לשנות את מצבם – שכן שינוי במצבם יגרור משיכה של הקצבאות וההטבות אותן הם מקבלים, לעיתים אף מעבר לרווח שלהם משיפור מצבם התעסוקתי. אדם המקבל דיור ציבורי כל עוד הכנסתו נמוכה מהמינימום, למשל, לא יקח עבודה בשכר מינימום – שכן עליות הדיור מחוץ לדיור הציבורי יעלו על הפער משיפור הכנסתו. המצב הזה, שבו לאנשים לא רק ואין תמריץ חיובי לשפר את מצבם; התמריץ אף שלילי (!), יוצר את המצב המכונה "מלכודת הרווחה". במצב הזה יש לאנשים גם תמריץ מובהק לנסות לרמות את המערכת או לנצל אותה לרעה, ובכך יש צורך אף להגדיל את המערך הבירוקרטי שעליו דיברנו.

אם כך, האם עיוות התמריצים הזה מתקיים תחת הכנסה בסיסית? ובכך, תחת מודל של הכנסה בסיסית – כל שיפור במצב התעסוקתי של אדם גורר באופן מיידי שיפור אבסולוטי ושווה גודל באיכות חייו ורווחתו האישית של אותו אדם. מובטל יוכל לקחת עבודה חלקית, ועובד במשרה חלקית יוכל לקחת עבודה במשרה מלאה גם אם במשכורת נמוכה: ומצבם ישתפר באופן ממשי ותלות ישירה בשיפור התעסוקה שלהם. כלומר, מערך התמריצים חוזר לשקף את היכולת לשפר את איכות של אדם באמצעות סיפוק צרכיהם של אנשים אחרים.

עד פה נשמע מושלם, לא? טוב… לא כל כך מהר. אם נסתכל על המספרים עצמם, נראה שבישראל מערכת הרווחה למעשה לא גדולה מספיק כדי לממן הכנסה בסיסית ברמת מחיה בהינתן התקציבים הנוכחיים ועלות המחיה הנוכחית. בואו נניח שאנחנו רוצים לממן הכנסה בסיסית לכל 5.5 מיליון האזרחים הבוגרים (מעל 18) במדינת ישראל. נתחיל מהתקציב של כל ביטוח לאומי – חלק הארי (באופן ניכר) במדיניות הרווחה הנוכחית בשיראל: 130 מיליארד, כולל סעיף העברות מתקציב המדינה. מדובר בכמעט כל תקציב הרווחה בישראל, אם נוציא חינוך ובריאות מהמשוואה. בתקציב הזה אנחנו יכולים לממן קצת פחות מ-2000 ש"ח לחודש לכל אחד מהאזרחים הבוגרים בישראל. ננסה לגרד עוד קצת: 4 מיליארד יורדים ממשכורות החובה לחיילים וחוק החיילים המשוחררים (שעכשיו אפילו יקבלו יותר כסף!) ומיליארד נוספים מהלוואות לדיור ודיור ציבורי. הצלחנו לעבור את ה-2,000 ש"ח. לשם השוואה, קו העוני לשנת 2014 בישראל ע"פ ביטוח לאומי עבר ב-2,461 ש"ח ליחיד – מאות שקלים יותר מהקצבה שאפשר לייצר מביטול של רוב מערכת הרווחה הישראלית הנוכחית.

כלומר, הכנסה בסיסית היא פוליסה יקרה יותר, אך כזו שמכילה פחות עיוותים לשוק. במצב הזה, אם נרצה לייצר מערכת דמויית הכנסה בסיסית נצטרך לעשות אחד משני דברים: להעלות מיסים באופן משמעותי, או להוריד את עלות המחיה באופן משמעותי. היות ואני מאמין שרוב הקוראים יעדיפו את האופציה השניה, בשבועות הבאים נעסוק באחד הדברים שמטרידים ישראלים יותר מהכל: "יוקר המחיה", מה מצבנו באמת, ואיך ניתן להשתפר מכאן.

ובזמן שאנחנו מחכים לראות איך דברים יתפתחו בפינלנד, מה דעתכם על הכנסה בסיסית?

11 thoughts on “על הכנסה בסיסית

  1. היי,
    פוסט מעניין וממצה. בתור אחד שגר באירופה וער לדיונים בנושא אני יכול להעיד שזה יותר מסובך ממה שזה נשמע.
    1) האם נכה לא כשיר לעבודה יקבל את אותו סכום שיקבל בוגר כשיר לעבודה ? הבוגר שכשיר לעבודה יוכל תמיד לשפר את הכנסתו מעבר להכנסה הבסיסית וכך יווצר אי שויון בהכנסות ובהזדמנויות.
    2 ) לקחת בחשבון את תקציב הביטוח הלאומי , אבל הרעיון הוא שההכנסה הבסיסית אמורה לבטל את כלל הקצבאות מכל סוג כולל פנסיה ! אז היית צריך להוסיף לתקציב הביטוח הלאומי את תקציב משרד הרווחה , משרד השיכון עמידר חלק מתקציב משרד הביטחון וכו . ובנוסף את קצבאות הפנסיה והחוב האקטוארי שהן יוצרות !ביטול תקציב הפנסיה התקציבית של יוצאי שירות הביטחון לבדו יוכל לממן הכנסה בסיסית לכל האזרחים !
    3) הרעיון הזה עולה לדיון באירופה גם בגלל האבטלה ההמונית שנמשכת שנים וההפנמה שבעולם טכנולוגי עם רובוטים לא תהיה עבודה לכולם.
    4) אז יש כסף נותר רק ליישם את הרעיון 😊

  2. אם מחליפים את כלל מדינת הרווחה
    זה אומר ביטוח לאומי
    תקציב החינוך – בריאות- רווחה
    וכלל השירותים החברתיים(זה אומר שוויצר שיטה משופרת של שיטת השוברים בבריאות וחינוך – דבר מבורך לכשלעצמו.)
    אפשר לספק הכנסה של מעל 5000 ש"ח בחודש לכל אזרח מבוגר
    סכום אסטרונומי שיסיים סופית את המלחמה בעוני הכושלת ושיפור תשתיות החינוך הבריאות באופן מיידי
    בנוסף צריך לזכור שתלוי בסכום זה גם מצמצם פערים
    בנאדם שמרוויח 50,000 בחודש לא ילך להירשם לקבל הכנסה בסיסית ולכן יוצא שהקצבה גם מצמצת פערים באופן מסוים

  3. אני חושב שמס הכנסה שלילי הוא שיפור ביחס להכנסה בסיסית. נכון שהכנסה בסיסית גורמת לעיוות המינימלי, אבל יש עוד שיקולים, כמו רמת החיים המינימלית שאפשר להבטיח. מס הכנסה שלילי, אני חושב, לא גורם לעיוות כה חריף בתמריצים שכדאי לוותר על האפקטיביות הגבוהה יותר שאמורה להיות לו בצמצום העוני.

    1. אשמח להבין את ההבדלים שאתה מכיר בין מס הכנסה שלילי להכנסה בסיסית. למיטב ידיעתי מדובר בהצעות זהות לחלוטין הן מבחינת התמריצים והן מבחינת העלויות.

      1. לא חשבתי על זה עד הסוף באמת. אם הכנסה בסיסית באה יחד עם סף מס של 0 אז זה באמת אותו הדבר. אם לא אז לא.

        1. לפי רוב ההצעות המשמעותיות בנושא, כולל זו של פרופ' מילטון פרידמן, אכן מדובר על מס הכנסה שלילי גם עבור הכנסה השווה 0.

  4. מה ההשלכות בפועל? הגישה הזו כבר נוסתה בכמה מקומות? ממה שאני מכיר ההשלכות היו חיוביות.

    נשמע כמו נקודה ששווה להקדיש לה פיסקה או שתיים בפוסט.

    כדי להחליט האם גישה אחת טובה מגישה אחרת שווה לבדוק איזו גישה מובילה לתוצאות טובות יותר

    1. היו מספר ניסוים מצומצמים, כשהמפורסם שבהם היה Mincom בקנדה. לפי התוצאות הראשוניות ההשלכות היו חיוביות מאוד: היו פחות אישפוזים בבתי חולים כתוצאה מתאונות בעבודה, פחות אלימות במשפחה, ועליה מסויימת ביזמות מקומית. לא הייתה השפעה משמעותית על השתתפות בכוח העבודה מלבד בשתי אוכלוסיות – נשים אחרי לידה שנשארו בבית יותר זמן, ונערים שהשקיעו יותר בלימודים במקום לעבוד.

      עם זאת, כאמור, הניסויים היו מצומצמים מאוד. התיאוריה הכלכלית מראה שזו אפשרות מעניינת, אבל אין עדיין ניסויים מקיפים באמת שאפשר להסיק מהן ברמה אמינות גבוהה מסקנות. הניסוי הפיני שואף לשנות את זה, והוא יהיה ניסוי כלכלי בקנה מידה מאסיבי. אעדכן כשיהיו התפתחויות!

  5. לפי פרויקט "תקציב פתוח" של הסדנא לידע ציבורי
    (http://www.obudget.org/#main//2016/main?toggle=1)
    תקציב השירותים החברתיים עומד על כ 152מילארד שח.
    חלוקה פשוטה של התקציב ב 5.5 מליון אזרחים שגילם מעל 18 מגיעים להכנסה בסיסית של 27,636 שח איך הגעת ל2000 שח לא כל כך ברור

  6. יש יותר כסף פוטנציאלי בתקציב המדינה מהסכומים שציינת. לדוגמא, תקציב סעיף "עידוד תעסוקת הורים" לבדו הוא מיליארד וחצי. אבל גם 2000 הם סכום לא רע.

    עזרה נוספת ל"נזקקים ממש" ניתנת במילא או בעזרה שאינה במימון ישיר (כמו טיפולים לנכים) או בפטור מתשלום אשר לרוב נופל על תקציב רשות מוניציפלית (כמו פטור מארנונה).

    דווקא פה אני רואה רעיונות לתמריצים שלא חשב עליהם המשורר: לדוגמאת "אמץ נכה" – שיהיה בן בית נכה בכדי לקבל פטורים (פני נחסך הוא פני מורווח). לא דבר כה נורא במדינה כמו ישראל הסובלת מאפליית בעלי מוגבלויות (היום בני משפחה "זורקים" נכים רבים למוסדות, אלא אם הם מעניקים תו נכה לאוטו ואז שווה "לשמור אותם" בבית).

השאר תגובה

Clef two-factor authentication