הכרות להתמחות ומסחר ?>

הכרות להתמחות ומסחר

הבסיס לכל הכלכלה המודרנית ויצירת עושר בעולם מתחיל בשני דברים: התמחות, ומסחר.

התמחות (באנגלית Specialization) היא התהליך בו אינדבידואל או קבוצה נותנים דגש לתחום צר בו יש להם יתרון יחסי על פני תחום אחרים כשהיתרון היחסי נמדד ביחס לאינדבידואל עצמו, ולא ביחס לאחרים. כאשר כל מי שמשתתף בכלכלה עושה יותר ממה שיש לו יתרון יחסי בו, מתקבל ערך גדול יותר כשסוכמים את כל מה שנעשה ונוצר.

סחר הוא הפעולה שבה מוחלפים מרצון סחורות ושירותים בין אנשים ו/או קבוצות. מילת המפתח כאן היא מרצון. כל זמן שהסחר בוצע כי כל הצדדים היו מעוניינים בו ובחרו לקחת בו חלק – כולם הרוויחו.

בואו נדגים את שני העקרונות האלו בפעולה

נניח שאני וחברי הטוב צ'ארי נמצאים על אי בודד. בשביל לדוג דגים, אנחנו זקוקים לשני דברים: קרסים, וחוטי דיג. צ'ארי בחור מוכשר מאוד, ולוקחת לו שעה אחת בלבד להכין קרס ושעתיים כדי להכין חוט דיג. אני לעומת זאת פחות מוכשר בעבודת ידיים ונדרשות לי שלוש שעות כדי להכין חוט דיג וארבע שעות שלמות בשביל כל קרס.

בלי מסחר והתמחות, צ'ארי היה זקוק לשלוש שעות כדי להכין חכה (שעה להכנת הקרס, ושעתיים להכנת החוט). אני הייתי זקוק לשבע שעות בשביל להכין חכה (ארבע שעות להכנסת הקרס, ושלוש להכנת החוט). אבל מה אם היינו מתמחים וסוחרים? אם צ'ארי היה מכין רק קרסים, ואני הייתי מכין רק חוטים; למרות שצ'ארי יותר טוב ממני בהכנת חוטים שנינו היינו מרוויחים! צ'ארי היה מכין שני קרסים בשעתיים, ואני הייתי מכין שני חוטים בשש שעות. היינו מחליפים חוט אחד בקרס אחד, ומקבלים שתי חכות. החכה שלי דרשה ממני שש שעות עבודה במקום שבע, והחכה של צ'ארי דרשה ממנו שעתיים של עבודה במקום שלוש. בסך-הכל תמורת שתי חכות תושבי האי שילמו שעתיים פחות כשהם התמחו בדבר אחד וסחרו אחד עם השני.

העיקרון הזה תופס בכל קנה מידה ועם כל כמות של משתתפים. עם זאת, בכלכלה מפותחת לא נוטים למדוד את היתרון היחסי שלך באמצעות שעות עבודה אלא באמצעות כסף. כמה אנשים מוכנים לשלם לך עבור מה שאתה עושה? בצורה הזו מודדים ברמת דיוק יחסית גבוהה מה היתרון היחסי שלך; זאת הודות למנגנון שנקרא איתות מחירים.

כדי להבין מה זה איתות מחירים, אנחנו צריכים קודם כל להבין מה זה כסף. על פניו זה נשמע פשוט; כולנו מכירים את פיסות הנייר והמתכת עם המספרים והפרצופים עליהן. כמעט כל מוצר ושירות שמוצעים למסחר היום מוצעים בתמורה לכסף, ולא בתמורה למוצרים ושירותים אחרים. כסף הוא כלי, שנועד לפשט לנו את החיים ע"י כך שהוא מספק לנו שתי דרישות חשובות.

1. כסף הוא אמצעי חליפין

כסף בעצם משמש "כלי ביניים" שאני מקבל תמורת סחורות ושירותים שאני מספק, ונותן תמורת הסחורות והשירותים שאני צורך. הדרישה הזו באה לפתור משהו שכלכלנים קוראים לו "בעיית צירוף הרצונות ההדדי בסחר חליפין". במילים פשוטות, הבעיה הזו מתארת את הקושי בסחר חליפין של למצוא מישהו שיש לו את מה שאתה רוצה, וגם רוצה את מה שיש לך. למשל, למצוא אופה שבדיוק רוצה עז, או עורך-דין שבדיוק מחפש תספורת. כסף פותר את הבעיה הזו בכך שהוא משמש אמצעי ביניים שכולם מסכימים עליו. אני מוכן לתת לך את הדגים האלו בתמורה לכסף, כי אני יודע שאחר-כך אוכל להשתמש בכסף הזה כדי לקנות חולצה. אותך לא מעניין שאני רוצה חולצה, אותי לא מעניין שהכסף שלך מגיע מבניית בתים. ככה כולם יכולים תמיד לספק שירותים וסחורות בלי תלות במציאת צירוף רצונות מיוחד.

2. כסף מאחסן ערך

כדי לעשות את עבודתו נאמנה, כסף צריך לעשות עוד משהו חוץ מלשמש אמצעי חליפין. הוא צריך גם לשמור על ערך פחות או יותר יציב. אם נחזור לדוגמא יהיה לי מאוד קשה להחליט בכמה למכור לך את הדג שלי, אם אני לא מסוגל להעריך כמה תעלה לי החולצה שאני רוצה. בנוסף, הכסף עצמו צריך להיות עמיד לאורך זמן – לכן מתכת משמשת כסף טוב יותר מחלב. אין לי חשש שמטבע מתכת יחמיץ בדרכי לחנות.

עכשיו כשאנחנו מבינים מה זה כסף, בואו נבין איך נקבע מחיר של משהו. מחיר בכלכלת שוק נשען על אחד העקרונות הבסיסים (והמוכרים) ביותר בכלכלה: היצע וביקוש. העיקרון פשוט – מחיר נקבע בנקודה שבה מתאזנים ההיצע, כלומר הכמות הזמינה של אותם סחורות ושירותים, עם הביקוש, כלומר הדרישה של אנשים לסחורות ולשירותים האלו. לאורך זמן, השוק יטה לאזן את שלושת החלקים של היצע, ביקוש ומחיר.

בואו ונדגים איך היצע וביקוש קובעים את המחיר, ואיך המחיר משפיע עליהם בחזרה, בעזרת תפוחי אדמה. נדמיין שאני חקלאי נחמד, עם כובע קש והכל, שעובד קשה בגידול תפוחי אדמה. כל שנה אני מגדל 12,000 קילו של תפוחי אדמה. בחמישה שקלים לקילו, אני מצליח למכור את כל תפוחי האדמה שלי – ולכן זה המחיר שאני אגבה. פחות אנשים מוכנים לשלם יותר מחמישה שקלים לקילו תפוחי אדמה, אז לא אגבה יותר – הם מעדיפים שלא יהיה להם תפוח אדמה מאשר לשלם עליו שישה שקלים. אבל מה יקרה אם פתאום יהיה טרנד ענק של צ'יפס בארץ? כולם ירצו להכין צ'יפס, ויותר אנשים יסכימו לשלם שישה שקלים כדי לא להתקע בלי צ'יפס לחג. הם יעדיפו לשלם שישה שקלים מאשר להעביר את החג בלי תפוח אדמה. הביקוש עלה, בזמן שאני עדיין מגדל רק 12,000 קילו של תפוחי אדמה (כלומר ההיצע זהה) – ולכן אני יכול למכור את כל 12,000 הקילו במחיר יותר גבוה ממקודם.

כשהמחיר עלה, קרה עוד משהו די מיוחד. נוצר אות. בגלל שהמחיר עלה וההיצע נשאר זהה, זה מלמד את השכן שלי מאיר, שתמיד חלם להיות מגדל תפוחי אדמה, שהביקוש עלה. מאיר לא יכל להתחרות איתי שוק תפוחי האדמה כשהביקוש היה נמוך, אבל עכשיו כשיותר אנשים רוצים תפוחי אדמה הוא יכול סוף סוף להתחיל לחרוש את השדה. השדה של מאיר מוסיף עוד כמה מאות קילו של תפוחי אדמה לשוק, שעוזרים לספק את הביקוש הגבוה. כשהוא עושה את זה, ההיצע למעשה גדל – ולכן המחירים מתחילים לרדת חזרה. ככה עובד איתות מחירים: שינוי במחיר עוזר לנו להבין אם נוצר שינוי ביחס בין ההיצע לביקוש, וזה עוזר לנו לקבל החלטות. זו הסיבה שכסף עוזר לנו להבין את היתרון היחסי שלנו. אם הביקוש למשהו שאנחנו יכולים לעשות עולה, אנחנו נזהה שהדבר הופך ליתרון יחסי בזכות זה שנרוויח ממנו יותר ממה שאנחנו עושים עכשיו.

לסיום, פינת נורמן עושה כלכלה אנושית:

חשוב להדגיש את ההבדל בין כמה אנשים מוכנים לשלם עבור שירות לבין רווח בהקשר של יתרון יחסי. שימו לב, שבעברית גם המילה Revenue וגם Profit מתורגמות בתור "רווח" – אבל ההבדל בניהן חשוב מאוד. Revenue מתייחס לכמה כסף שילמו לי, בעוד Profit מתייחס לכמה כסף שילמו לי פחות העלויות שלי ("רווח נקי"). היתרון היחסי שלנו מתייחס ל-Profit, לא ל-Revenue, וכשאנחנו כאנדבידואלים באים לבחור עיסוק תוך התחשבות ביתרון היחסי שלנו חשוב לזכור להתחשב גם בעלויות (ורווחים) שאינם מתומחרים בכסף. יכול להיות שאם אסתכל על המשכורת בלבד, היתרון היחסי שלי באופן מובהק הוא להיות עורך דין פלילי. אבל אם המתח הנפשי בעבודה הזו גבוה מאוד עבורי, צריך להסתכל על זה כעלות שמורידה את הרווח הנקי של להיות עורך דין פלילי. בשיקלול עלויות נפשיות, רגשיות (ואולי אחרות: אולי אמא שונאת עורכי דין וחשוב לי מאוד לא להעציב אותה), יתכן שהיתרון היחסי שלי הוא דווקא ברפואת שיניים. היי, תמיד מצאתי את בריאות הפה דבר חשוב.

One thought on “הכרות להתמחות ומסחר

השאר תגובה

Clef two-factor authentication