אודות הסחר החופשי, חלק א׳ ?>

אודות הסחר החופשי, חלק א׳

את הפוסט הזה הייתי צריך לכתוב מזמן. בלי להתכוון, כשישבתי לכתוב אותו היום הוא התארך והחלטתי לפרק אותו לשני חלקים (אני מקווה). הנה חלק א׳:
בשנים האחרונות, אנחנו רואים עליה בפופולריות של פוליטיקאים בעלי אג׳נדה פרוטקציוניסטית בכל העולם. אג׳נדה פרוטקציוניסטית (מלשון protect, להגן באנגלית), משמעה ניסיון להשתמש בכוחה של המדינה כדי ״להגן״ על התעשייה המקומית בצורה כזו או אחרת מפני תחרות עולמית. בין אם זה נשיא ארה״ב דונלד טראמפ, המועמדת לראשות ממשלת צרפת מארי לה-פן, או למעשה רוב רובם של הפוליטיקאים הישראלים – פוליטיקאים רבים מבטיחים ״להחזיר עבודות הביתה״ ובעזרת להטוטים רטוריים והתעלמות מאבני היסוד של הידע הכלכלי סוחפים אחריהם אנשים רבים. סחר חופשי, היכולת לסחור בין מדינות ללא הגבלות, נחשב לאחד הנושאים שנמצאים בלב הקונצנזוס העמוק ביותר בקרב כלכלנים, עם כלכלנים מהימין ומהשמאל מסכימים שתמיכה בסחר חופשי הוא נושא שטריוויאלי להסכים עליו. אז איך הגענו למצב הזה?

את היסודות לחשיבה הפרוטקציוניסטית הניחו כבר במאה ה-16, אז חשבו רוב הכלכלנים שסך העושר העולם קבוע. התפיסה הזו נקראית מרקנטליזם, והיא גורסת כי עושרה של אומה תלוי במידת ההון שהיא צברה ״על חשבון״ אומות אחרות. במילים אחרות, הם האמינו שכלכלה היא משחק סכום אפס, שבו כשאדם אחד מרוויח אדם אחר מפסיד בהכרח. בעקבות האמונה הזו קודמה חקיקה שמעודדת יצוא, ומנסה להפחית ייבוא על ידי מכסים, מכסות יבוא, וצורות אחרות של מיסוי והגבלה. נשמע מוכר?

הפוליטיקאים שקידמו חקיקה כזו, חשבו שככל שהמדינה שלהם תייבא פחות ותייצא – כך פחות הון ״יזלוג״ למדינות אחרות והמדינה שלהם תהיה עשירה יותר. הם למעשה חשבו על מדינה קצת כאילו מדובר בעסק: ייצוא הוא ההכנסות של העסק, ייבוא הוא ההוצאות של העסק, והפער בין הייצוא לייבוא זה הרווח של העסק. ובגלל שאנחנו רוצים שהרווח של המדינה יהיה כמה שיותר גבוה, אנחנו חייבים לייצא כמה שיותר ולייבא כמה שפחות. במבט ראשון, החשיבה הזו נשמעת מאוד הגיונית.

התפיסה הזו נשארה דומיננטית עד ערב המאה ה-18, כשהכלכלן המפורסם אדם סמית׳ פרסם את ספרו ״עושר האומות״ והניח בו את היסודות לכל הכלכלה הקלאסית כפי שאנחנו מכירים אותה היום. סמית׳ טען שהתמחות תורמת ליעילות גבוהה יותר ביצירה של מוצרים ומתן שירותים ושבאמצעות סחר אנשים שמתמחים יכולים להתמקצע במה שיש להם יתרון יחסי ובעקבות ההתמחות והסחר סך העושר שנוצר הוא גבוה יותר וכל הצדדים מרוויחים ממנו. אם זה נשמע מוכר, זה בגלל שדיברנו על העקרונות האלו כבר לפני, ממש בפוסט הראשון בבלוג הזה. אם לא קראתם אותו עדיין, בבקשה תקראו אותו לפני שנמשיך – אני מסביר שם מה זה בדיוק יתרון יחסי וכדאי להבין את זה כדי להבין את המשך הפוסט כמו שצריך.

אבל אם כבר דיברנו על זה לפני, למה אני חוזר על זה ואיך זה קשור למכסים ומדיניות פרוטקציוניסטית בכלל? הרי עד עכשיו דיברנו על אנשים בודדים, לא מדינות – והרי ברור שתופרים בישראל לא יכולים להתחרות במתפרות בבנגלדש. איך יכול להיות שלא צריך להגן על התעשיות האלו מתחרות לא הוגנת בחו״ל?

מה שלמדנו מסמית׳ ומהכלכלנים שבאו אחריו, זה שלחשוב על מדינה כמו עסק זה שגוי. דרך נכונה יותר לחשוב על מדינה היא כמו על משק בית. משק בית לא מנסה לייצר הכל לבד. אני לא מגדל לעצמי את המלפפונים, מגלף לעצמי מטאטא, בונה לעצמי את הבית. את כל זה אני משיג באמצעות מסחר – וזה טוב לי. אני מתמחה במשהו, נניח תיקון מכונות קפה. את הידע והכישורים שלי בתיקון מכונות קפה אני מייצא לעולם, ומקבל תמורתם מטבע: שקל. את השקלים אני לא רוצה בגלל שהם עגולים וכסופים, את השקלים אני רוצה כי הם מאפשרים לי לייבא למשק הבית שלי דברים אחרים שאני צריך. חלב לקפה, למשל. ייצוא לשם ייצוא לא תורם לאיכות החיים שלי – למעשה הוא פוגם באיכות החיים שלי. אם הייתי מנסה להגביל את היכולת שלי לייבא דברים למשק הבית שלי אבל עדיין הייתי עובד קשה כדי לייצא תיקון מכונות קפה, הייתי מפסיד פעמיים. גם את הזמן שתיקנתי מכונות קפה וקיבלתי תמורתו שקלים שאני לא עושה איתם כלום, וגם את הזמן שבו אני מגדל פרה כדי שיהיה לי חלב לקפה. אני מייצא כדי לייבא.

כולם מייצאים כדי לייבא. זה נכון ברמת משק הבית, וזה נכון ברמת המדינה. זה יכול לבלבל בהתחלה – איך כשחברת טבע מייצאת תרופות זה עוזר למישהו לייבא בגדים? כדי להבין איך זה עובד ברמת המדינה, אנחנו צריכים לוודא שאנחנו מבינים קודם מה זה ״שער חליפין״.
שער החליפין הוא המחיר של מטבע אחד במטבע אחר. כמה דולרים אני יכול לקבל תמורת יורו? כמה שקלים אני יכול לקבל תמורת לירת שטרלינג? מחיר של מטבע, כמו מחיר של כל דבר אחר, נגזר בעיקר מהיצע וביקוש – כמו שאנחנו כבר יודעים מהפוסט הראשון שדיבר על איתות מחירים. אם אנשים רוצים יותר דולרים משהם רוצים שקלים, מחיר הדולר בשקלים יעלה. אם לאנשים יהיו הרבה דולרים פתאום כך שהיצע הדולרים גדל, מחיר הדולרים בשקלים ירד (אם הביקוש לא השתנה).

כשגוף באמריקה, בין אם חברה או אדם פרטי, רוצה לייבא משהו מישראל – הם יכולים לשלם ליצואן הישראלים באחת משתי דרכים: הם יכולים לשלם לו ישירות בדולרים אם הוא מסכים לקבל דולרים (שאותם ימכור בעצמו תמורת שקלים בכדי לשלם משכורות ומיסים), והם יכולים לקנות שקלים תמורת דולרים ולשלם ליצואן בשקלים. לא משנה איזו דרך נבחרה, הביקוש לשקל ביחס לדולר עלה. בעקבות זאת, שקל יכול לקנות עכשיו יותר דולרים מאשר לפני.
כשגוף בישראל, בין אם חברה או אדם פרטי, רוצה לייבא משהו מאמריקה – הם יכולים לשלם ליצואן האמריקאי… הבנתם את הקטע, זה בדיוק אותו הדבר אבל הפוך. יבוא מגדיל את הביקוש לדולרים ביחס לשקל, ודולר יכול לקנות יותר שקלים.
זה מנגנון שמאזן את עצמו באופן מוחלט – ייצוא בשווי 100 דולר מישראל, מאפשר ייבוא של 100 דולר לישראל. הביקוש לייבוא מחזק את הביקוש לייצוא, ולהיפך. ובגלל שהשינוי נוצר ברמת שער החליפין של המטבע – זה לא משנה מי היבואן, ומי היצואן.

סוף חלק א׳
בחלק ב׳ נדבר קצת התוצאות של פתיחת המשק ליבוא. האם תעשיות מקומיות לא יקרסו? מה יקרה אם יהיה מצור או חרם על ישראל? שאלות מצוינות, והן עולות לעיתים קרובות בשיחות בנושא.

בינתיים, ספרו לי מה דעתכם בנושא. למה אנחנו חווים עליה בפופולריות של פוליטיקאים פרוטקציוניסטים בעולם? מה אפשר לעשות בעניין?

6 thoughts on “אודות הסחר החופשי, חלק א׳

  1. לא מבין למה זה רע לחשוב על מדינה כמו עסק. גם חברות הייטק בוחרות מה לייצר לבד ומה לקנות מספק חוץ.

    1. זה לא רע, זה פשוט לא יעיל – כי כלכלה היא לא משחק סכום אפס. מדינה מרוויחה מיצוא בדמות ייבוא. זה הרווח שלה. כסף זר שנכנס למדינה לא שווה כלום אם הוא לא קונה כלום.

  2. לומד את כל זה במבוא ואתה מסביר מעולה!
    מה שכן-אני חושב שהתחושה של אנשים שלא מבינים בכלכלה היא ש"גונבים להם את המשרות". לכן עצם האמירה הזאת שנחתוך ביבוא כדי לדאוג לעבודות שלכם הוא אולי ברמה מסוימת טוב לבעלי המקצוע אבל לא לכולם. אנשים לא ממהרים להחליף מקצוע (ובצדק) וכשמישהו אחר עושה להם ביותר זול בפער עצום אז אין להם בעצם תחרות ואנשים נאלצים לעזוב את התעשייה שלהם. כאדם בודד זה לא כל כך פשוט לעבור ממקצוע אחד לאחר ובטח לא כאשר יש לך כבר משפחה וחיים לתחזק.

    אז זה תמיד כיף לשמוע שמישהו מוכן "לשמור לך על המשרה". החלק העצוב שבחלק גדול מהמקרים זה גם משפיע על יוקר המחייה ואז ההשפעה השלילית חוזרת לכולם.

    וסתם בלי קשר-אפשר בהזדמנות לדבר על דברים שדווקא טובים כשיש היטל מס וששוק חופשי לא פותר

  3. מה ההשפעה של חברות בינ"ל על כל זה? זה שטבע מוכרת את התרופות שלה בחו"ל לא אומר שהכסף שנכנס לישראל בשקלים משקף יותר מאשר שיקולים פנימיים של החברה; חברות-בת וכדומה הן אלו שמייצרות את המוצרים ומוכרות אותם בחו"ל, ומעט הכסף בדולרים שמומר לשקלים נעשה יותר לצרכים פוליטיים מאשר לצרכים כלכליים. (החברה רוצה לשמור את עצמה כחברה "ישראלית" כדי לקבל הטבות מהמדינה.)

    1. שאלה מצוינת! התשובה היא בעיקר ״תלוי בחברה״.
      בוא ניקח ספציפית את טבע, רק לשם הדוגמא. שים לב שהפוסט מתמקד בייבוא ויצוא, ולכן אתרכז רק בזה ולא בנושאים אחרים שקשורים לחברה (שגם הם חשובים, כמובן, אבל מחוץ להיקף שלנו כרגע).
      תחילה, טבע מעסיקה בישראל כ-7,400 עובדים. העובדים האלו מקבלים את משכורתם בשקלים – ולכן החברה צריכה שקלים כדי לשלם להם. העובדים האלו הם למעשה יצואנים – הם מיצאים ידע ושירותים שמאפשרים לחברה להרוויח בחו״ל. גם אם התוצר הסופי נמדד בדולרים, את הרווחים שלהם מקבלים העובדים בשקלים. זו ההשפעה הראשונה על שער החליפין.
      שנית, מיסוי. טבע, למרות כל ההטבות שהיא מקבלת, עדיין משלמת מיסים למדינת ישראל – ואת המיסים האלו היא משלמת בשקלים גם כן. ההשפעה על שער החליפין מתבצעת באותו האופן.
      שלישית, רווחים לבעלי המניות. כאן זה קצת טריקי יותר, כי טבע למעשה רשומה בשתי בורסות: ת״א, וניו-יורק. הרווחים של המניות שנסחרות בניו-יורק אכן לא משפיעות ישירות על השקל, אבל הרווחים בבורסת ת״א בהחלט כן, בשני אופנים: דרך דיבידנדים, ודרך מחיר המניה. דרך הדיבדנדים המסלול דומה לשני הדברים הקודמים שראינו. המניה מחלקת דיבידנד בשקלים, ולכן אם הרווחים בדולרים החברה צריכה תחילה להמיר את הכסף לשקלים ובכך משפיעה על שער החליפין. אבל החברה משפיעה על שער החליפין גם דרך מחיר המניה שלה. מחיר המניה מייצג את שווי החברה (בממוצע, לאורך זמן) – בלי תלות למטבע שבה היא מרוויחה את הרווחים שלה. היא יכולה להרוויח דולרים, יין, או ביטקוין, אבל החברה עצמה נסחרת בשקלים. ולכן כסף שנכנס לחברה ומעלה את השווי שלה מעלה אותו בשקלים שאותם יכולים לקבל מחזיקי המניות אם ימכרו את המניה.

      כל מה שהחברה מייצאת, יהיו אלה חומרי גלם, ידע, שירותים, או שלד תאגידי רגולטורי, משפיע על שער החליפין של השקל אל מול מטבעות אחרים.

      הערה נוספת שלא קשורה ישירות לשאלה שלך אבל אנחנו כבר באיזור – מדיניות פרוטקציוניסטית שמעודדת ייצוא היא לא טובה יותר ממדיניות פרוטקציוניסטית שחוסמת ייבוא. בשניהם יש עיוות בשווי המשקל של היתרון היחסי בתעשייה המקומית. לכן לא תראה אותי מעודד הטבות מס לחברות יצואניות כמו טבע.

  4. כל הכבוד לך.
    אתה מבין כלכלה יותר טוב מכל מיני בעלי טורי דיעה בעיתונות, פסאודו מומחים מטעם עצמם, מנהלי חדרי עיסקאות בדימוס, שבוכים השכם וערב כבר שנים, שהשקל גבוה מדי, שהספקולנטים עושים מניפולציה לשקל, שהשקל לא בשוויו האמיתי, שהצמיחה תיפגע, שהממשלה ובנק ישראל צריכים להתערב אגרסיבית ועוד שטויות מהסוג הזה.

השאר תגובה

Clef two-factor authentication