מיתוס כלכלת החוב ?>

מיתוס כלכלת החוב

בכל תחום שרוב הציבור לא בקיא בו לעומק קיימים מיתוסים עיקשים שמסרבים להיעלם. בעולם הרפואה מיתוסים כאלו נפוצים מאוד; חלקם לא מזיקים, כמו האמונה שאנחנו משתמשים רק בעשרה אחוזים מהמוח שלנו. אמונות כאלו, במקרה הגרוע ביותר, הופכות לסרטים ממש גרועים. חלק מהמיתוסים האלו, עם זאת, מהווים סכנה אמיתית לחיים של אנשים: בין אם האמונה שהומיאופתיה יכולה לרפא מחלות, או האמונה שחיסונים גורמים לאוטיזם. האמונות האלו מסוכנות, וחשוב מאוד להקשיב לאנשי מקצוע כדי לדעת לברור בין המציאות לבדיה.

גם בעולם הכלכלה קיימים מיתוסים נפוצים. חלקם מסוכנים יותר, חלקם מסוכנים פחות. כדי לקדם שיח כלכלי פורה ואיכותי בישראל, חשוב גם לנפץ את המיתוסים הנפוצים בציבור כדי שנוכל להתמקד בפתרון מגוון הבעיות הקיימות בכלכלה הישראלית. אם כך, חלק מהמאמרים באתר הזה יוקדשו להסבר של מיתוסים נפוצים, בתקווה שנוכל להבין ביחד גם את הכשל שבהם וגם נלמד להבין חשיבה כלכלית נכונה יותר לעומק על-הדרך. מוכנים? בואו נתחיל!

אחד המיתוסים הכי נפוצים בישראל קיבל את הכינוי "כלכלת חוב". המונח הזה אינו מונח כלכלי אמיתי, והוא נפוץ בעיקר על-ידי מקדמי המיתוס – קצת בדומה למרידיאנים ברפואה הסינית. אם תחפשו את השם בגוגל (ממליץ), תגיעו בעיקר לבלוגים של חובבי קונספירציות למינהם. עם זאת, העיקרון שביסוד המיתוס הזה עדיין אוחז בציבור כי הוא נשען על טריק מתמטי שקצת קשה לתפוס בהתחלה.

מהי כלכלת חוב?
כיוון שאין הגדרה רשמית למונח, אנסה להסביר אותו בעצמי. כלכלת חוב מדברת על מצב שבו עצם קיום חוב נושא ריבית בכלכלה יוצר מצב שבו לעולם לא יהיה ניתן להחזיר את כל החובות – וכדי להחזיר חוב אחד נצטרך לקחת על עצמנו חוב חדש, וחוזר חלילה. כלומר, כלכלת חוב אומרת שבגלל שסך החובות בעולם גדול מסך מהכסף שיש בעולם, אנחנו חייבים בהגדרה להיות בחובות לנצח. חוב אי אפשר להחזיר, אפשר רק לגלגל.

אני חושב שהדרך הכי טובה להסביר גם את הבעיה וגם את הפיתרון תהיה בעזרת דוגמא מאוד פשוטה:
נניח שבכל העולם כולו קיימים רק שני אנשים. בוב הבנאי ויוסי האופה. ונניח גם שבכל העולם קיימים רק ארבעה שקלים וכל הארבעה נמצאים אצל בוב.
עכשיו, יוסי רוצה לפתוח מאפייה כדי למכור את המאפים שלו. בוב גובה ארבעה שקלים על בניה של בניין. אבל ליוסי אין כסף! מה הוא יעשה? ילווה את ארבעת השקלים של בוב. בוב מוכן להלוות לו אותם, אבל בריבית – הוא רוצה שיוסי יחזיר לו חמישה שקלים. יוסי מסכים, לוקח את ההלוואה, ומשלם לבוב על המאפייה שלו עם ארבעת השקלים שהוא לווה. אז עכשיו לבוב יש ארבעה שקלים בכיס + חמישה שקלים שיוסי חייב לו. ליוסי של חוב של חמישה שקלים.
עצור! רגע, חוב של חמישה שקלים? אבל הרי יש רק ארבעה שקלים בכל העולם כולו! אי אפשר להחזיר את החוב הזה בלי לייצר כסף חדש! נכון? אז זהו, שפיספסנו משהו.
ליוסי אין רק חוב של חמישה שקלים. יש לו גם מאפייה. ונחשו מה בוב ממש אוהב? לחם טרי שהרגע יצא מהתנור. אז למחרת בבוקר בוב נכנס למאפיה של יוסי, וקונה לחם חם וטרי. הלחם עולה לו שקל. עכשיו לבוב יש שלושה שקלים בכיס, וחמישה שקלים שיוסי חייב לו. ליוסי יש עכשיו שקל, וחוב של חמישה שקלים לבוב. אז מה יוסי עושה? מחזיר את השקל שהוא קיבל על הלחם, לבוב. עכשיו החוב של יוסי הוא ארבעה שקלים, ולבוב יש ארבעה שקלים בכיס וארבעה שקלים שיוסי חייב לו. למחרת, בוב שוב רעב. הוא נכנס שוב למאפייה, וקונה שוב לחם טרי וטעים בשקל. יוסי שוב מחזיר לו שקל מהחוב שלו, והחוב הצטמצם לשלושה שקלים.
התהליך חוזר על עצמו גם בשלושת הימים הבאים – בכל יום נכנס בוב למאפיה, קונה לחם בשקל, ויוסי מחזיר שקל מהחוב. אחרי חמישה ימים – ליוסי יש מאפייה, אין לו חובות, ולבוב יש ארבעה שקלים וקצת משקל עודף.
וככה מחזירים חוב של חמישה שקלים עם ארבע מטבעות של שקל.

אז איך קרה הקסם הזה?
כמו שאנחנו זוכרים מהמאמר הקודם על הכרות להתמחות ולמסחר, כסף הוא לא יישות עצמאית בכלכלה – כסף הוא סמל. הוא מייצג תשלום על עבודה שמישהו ביצע עבור מישהו אחר, ומשמש כדי לשלם למישהו אחר על עבודתו שלו. אם כך, לקיחת חוב מייצג משהו מאוד פשוט: לקיחת התחייבות לייצור של ערך בעתיד, בתמורה לערך היום. במילים אחרות, אני מוכר עבודה שעוד לא עשיתי, תמורת כסף היום שבו אני משתמש לצרכים כאלו ואחרים.

עכשיו כשאנחנו מבינים את זה, אנחנו מבינים די בקלות למה אפשר להחזיר חוב שמספרית גדול מסך הכסף שיש בכלכלה – החוב בכלל לא מתייחס לכסף. הוא מתייחס לעבודה עתידית שתתבצע. כל עוד נהיה מסוגלים לייצר מספיק ערך אחד לשני כדי להחזיר את הערך שלווינו בעבר, נוכל להחזיר את החוב – ומספר המטבעות בכלכלה לא משנה את היכולת הזו שלנו.

11 thoughts on “מיתוס כלכלת החוב

  1. נחמד ופשוט. הייתי משנה את הדוגמה ככה שלבוב יש חמישה שקלים בהתחלה, אחרת איך הוא משלם על הלחם הראשון?

  2. מאמר נחמד, לא הבנתי איך לבוב יש ארבעה שח ועוד חמישה שיוסי חייב לו, הרי את ה 4 הוא נתן ליוסי הלוואה והנל שילם לו מיד 4 על הבניה, הרי עם הריבית הוא נשאר חייב רק שקל אחד , לא?

    1. יוסי שילם לבוב על הבניה, לא על החזר ההלוואה. הוא לווה ארבעה שקלים, ואז השתמש בהם כדי לקנות משהו – זה שאת המשהו הזה הוא קנה מבוב לא משנה את החוב שלו.
      אערוך את הפוסט, מקווה שזה יהיה ברור יותר.

  3. שאלונת לגבי אחד מהחובות הגדולים בעולם (או הגדול בעולם?), החוב הלאומי של ארה"ב.
    הבנתי שמדובר בכמעט עשרים טריליון דולר, רובו לסינים. עכשיו כדי שארה"ב לא תוכרז כחדלת פירעון, היא כל העת מעלה את רף הגירעון ומדפיסה עוד כסף, רק כדי לכסות מעט על החוב שבינתיים תופח ותופח. עד כאן אני בסדר?
    איך בעצם ניתן להתמודד עם חוב עצום כזה? האם מדובר בכדור שלג מטורף, או שארה"ב תוכל מתישהו לצמצם את החוב הזה?
    ואיך בעצם? האם יש עבודה או שירותים שארה"ב יכולה להציע לסינים?

    1. נתחיל בהתחלה.
      למדוד חובות נומינלית (כלומר, פשוט במספרים) זהמשהו שאולי הגיוני לעשות ביום-יום, אבל לא כל כך סביר לעשות כשאנחנו מתחילים לשנות את קנה המידה שלנו לרמות של חברות ומדינות. למה? כי יכולת החזר החוב שלהן שונה מאוד, ומשתנה בין חברה לחברה ומדינה למדינה. 20 טריליון דולר בשביל ארה"ב זה שונה מאוד מ-20 טריליון דולר בשביל יוון (כמו שחוב של מיליון דולר בשביל אזרח ממוצע בארה"ב שונה מחוב של מיליון דולר בשביל אזרח ממוצע באוגנדה). אז איך מודדים חוב בשביל מדינות? המדד הכי מקובל הוא באמצעות יחס חוב/תמ"ג. שימוש בתמ"ג בעצם מאפשר לקבל פרופורציה של החוב ביחס לכלכלה המקומית.
      אז מה יחס החוב/תמ"ג של ארה"ב? טוב, לפי קרן המטבע הבינ"ל מדובר ביחס חוב-נטו/תמ"ג של טיפה פחות מ-80%. בנוסף, ארה"ב ממסה בערך 26% מהתמ"ג שלה. אם נניח שהיא לא תרצה לשנות את נטל המס בצורה משמעותית בשנים הקרובות, נוכל להבין כמה גדול החוב באמת. גדול, אבל לא פסיכי.
      אם ננסה להקביל את המספרים ליום-יום, עבור מישהו שמרוויח 8.5 אלף ש"ח בחודש חוב פרופורציונלי יהיה בערך 320,000 ש"ח. גדול, אבל לא בלתי הגיוני בעליל.
      ארה"ב יכולה לצמצם אותו, אם היא תרצה. האם היא רוצה? יש כמה גישות כלכליות בנושא – אולי אכתוב על זה מאמר מתישהו.

      ולגבי "למי היא חייבת", בניגוד למה שרוב האנשים חושבים סין לא מחזיקה אחוזים בלתי הגיוניים ממנו (1.18 טריליון), וגם למדינות אחרות יש אחוז דומה (יפן למשל, עם 1.14 טריליון) – וגם לציבור (1.05 טריליון בקרנות נאמנות, 803 מיליארד ע"י המדינות המקומיות). מוזמן להתעמק בחלוקה: https://www.thebalance.com/who-owns-the-u-s-national-debt-3306124

  4. לסיפור שלך יש פגם רציני – התעלמת מצמיחת החוב לאורך זמן.
    אם הריבית של הבנאי היא שקל ליום – אז האופה לא יוכל להחזיר את החוב לעולם ולעד יהיה נתון בחובות!
    בהקבלה לעולמנו – כאשר לוקחים חוב, חייבים להרוויח יותר מאשר קצב הריבית – כלומר הצמיחה *האמיתית* (לא הכספית) של העבודה והכלכלה צריכה להיות גדולה יותר מקצב גדילת החובות.

    חובות, ריביות, מניות, נכסים (ועוד) נכנסים ביחד לחישובי התמ"ג, למשל, ולכן קשה עד בלתי-אפשרי להבין כמה מתוך הצמיחה העולמית הוא חוב וכמה היא עבודה יצרנית אמיתית שנעשתה. הטענה הפשוטה של תומכי כלכלת החוב היא – כמות החובות בעולם גדלה בקצב מהיר יותר מאשר הצמיחה ולכן על אחת כמה וכמה היא גדלה מהר יותר מקצב העבודה היצרנית.

    אפילו אם המצב חיובי בתמונת המאקרו העולמית (כלומר יותר עבודה יצרנית מאשר חובות), הוא יכול להיות שלילי ברמת המדינה, או ברמת החברה, או ברמת הפרט היחיד – כלומר הכלכלה העולמית (אשר בה לבנקים המרכזיים והפרטיים יש כוח רב) מנותבת לכיוון הגדלת האשראי, מינוף, הלוואות, משכנתאות (כולם מכשירים פיננסיים שמשמעותם היא חוב) באופן הולך וגדל תוך כדי משיכת אזרחים ועסקים לכיוון של חובות שאינם ניתנים להחזיר.

  5. מעניין מאוד נורמן! תודה לך.
    ומה דעתך בנוגע לבלוג של הכלכלה האמיתית שבעצם שואב את רוב התוכן מתנועת positive money?
    הם הרי טוענים שלבנק יש בעצם זכות לתת הלוואה שהיא נרשמת במחשב בלבד ולא יוצאת משום מקום שכן רק 4% מסך הכסף בעולם הוא מודפס והשאר דיגיטלי, וברובו הומצא באופן חד כיווני.
    כלומר בנק לאומי נתן לי משכנתא של מיליון ש״ח ופשוט רשם במחשב שאני חייב לו מליון ש״ח אבל אין לו כיסוי אמיתי לכל המשכנתאות הללו שכן הוא לא מצליב אותם מול כסף ״קיים״.
    אשמח לדעתך המלומדת אדון נורמן. תודה.

    דני

השאר תגובה

Clef two-factor authentication